מזיקים, סכסוכים ומכורים - כך הפכנו לחוקרים
ילדה שאהבה לערבב חומרים, 'אזרחית העולם' שנולדה סביב שולחן האוכל, ומורה שרצה להשפיע - שלושה חוקרים מספרים על המסע המפתיע שהוביל אותם לקריירה אקדמית
"הדוקטורט לקח אותי לתחום חדש שלא הכרתי"
"עבדתי בתעשייה ורציתי לשנות כיוון". נזכרת פרופ' קרן אגאי-שי, אז בוגרת של תואר שני, והיום חוקרת אפידמיולוגיה בפקולטה לרפואה. "ההחלטה לחזור לאקדמיה, התקבלה קצת אחרי שבני, אורי, נולד. חיפשתי נושא לדוקטורט – אבל לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות. הסתובבתי בין כנסים מקצועיים בארץ, עם התינוק במנשא". באחד הכנסים הגיעה קרן להרצאה מרתקת של פרופ' ברנדה שכנזי שדיברה על ההשפעה של חשיפה של נשים בהיריון לחומרי הדברה על משקל הלידה של התינוקות. "לא האמנתי שקיים תחום כזה, אפידמיולוגיה סביבתית, שבוחן לא רק איך האדם משפיע על הסביבה - אלא איך הסביבה משפיעה על האדם. כך התחיל המסע שלי לדוקטורט, שלקח אותי לעולם ידע חדש, שלא הכרתי. החלטתי לחקור את הקשר בין זיהום אוויר ומומים מולדים".
פרופ' אגאי-שי, מספרת שהייתה ילדה סקרנית, שנהגה לשבת בבית ולקרוא אנציקלופדיות, לערבב חומרים ולעשות ניסויים. "אני מגיעה ממשפחה חד-הורית וממצב סוציואקונומי לא פשוט. כילדה ביסודי הייתי תלמידה גרועה מאוד. רק בתיכון התחלתי להשקיע במה שעניין אותי - ביולוגיה וכימיה, והצטיינתי בזה. עשיתי תואר ראשון משולב בביולוגיה ולימודי סביבה, ותואר שני באקולוגיה מיקרוביאלית. עסקתי בהשפעה של האדם על הסביבה ואיך ניתן לרתום את החיידקים בכדי לחפש פתרונות לזיהום. אלה היו נושאים מרתקים, אבל עבודת המעבדה הרטובה שיעממה אותי. כשסיימתי את התואר השני הוצע לי להמשיך לדוקטורט, אבל החלטתי שאני סיימתי עם האקדמיה. אז גם נולדה הבת שלי, נעמה, ובחרנו כמשפחה לעבור ולחיות בגליל. התחלתי להשתלב בעבודה בתעשייה. אחרי לידתו של אורי החלטתי לשנות כיוון".
היום, מתמחה פרופ' אגאי-שי באפידמיולוגיה סביבתית. במעבדה שלה, בפקולטה לרפואה, היא חוקרת איך הסביבה משפיעה על בריאות הגוף והנפש: השפעות שליליות, של חשיפות מזיקות כמו זיהום אוויר וגלי חום, והשפעות חיוביות של סביבה ירוקה ושהות בטבע. "אני אוהבת את החידה החדשה שיש בכל מחקר. אני אוהבת לבנות מודל, לחשוב מה יכול להשפיע על הקשרים שאני רואה ואיך לנטרל השפעות לא רצויות, ללמוד כלים ושיטות סטטיסטיות חדשות, ולהשתמש בנתונים כדי לפתור את החידה הזאת", היא אומרת. "אני גם מאוד מאוד אוהבת להיות מנטורית לסטודנטיות שלי, ובעיקר אני גאה בסטודנטיות וסטודנטים שלא מתחילים בנקודה הגבוהה ביותר, אבל בזכות השקעה והתמדה, סקרנות, למידה לעומק והיכולת לשאול שאלות - מתקדמים ומשיגים הישגים והצלחות פורצות דרך".
"המציאות לא מפסיקה להפתיע אותי"
כשד"ר אמירה שיף הייתה קטנה, היא רצתה להיות אזרחית העולם. "אבי היה תעשיין ואיש עסקים, וסביב שולחן האוכל שלנו ישבו לא פעם אנשי עסקים ודיפלומטים ממדינות כמו דרום קוריאה, יפן והודו. ממנו למדתי שמשא ומתן הוא לא רק משחק של מספרים - אלא אמנות של הקשבה, הבנת התרבות שמולך, ובניית מערכות יחסים לטווח ארוך", היא מספרת. "ראיתי אותו יושב בארוחות ערב רשמיות, משלב בין נימוס יפני לדינמיות ויצירתיות ישראלית, קורא בין השורות, מזהה מחוות קטנות שמעידות על עמדת הצד השני. הוא ניהל שיחות שקטות וסבלניות – תמיד במיומנות שגרמה לצד השני להרגיש שמבינים אותו. הייתי מקשיבה לו מהופנטת. כך נולד בי הרצון להבין איך מגשרים על פערי תרבות ובונים שיתופי פעולה גלובליים".
כשבגרה, פנתה ללימודי יחסים בינלאומיים, ובמהלך הדוקטורט שלה התמחתה בתהליכי ניהול ויישוב סכסוכים בזירה הבינלאומית. "התחום הזה משך אותי דווקא משום שאנחנו חיים באזור של סכסוך, שהוא מסוג הסכסוכים שנחשבים 'בתי קברות של יוזמות שלום', שבהם נכשלים שוב ושוב תהליכי משא ומתן", היא מסבירה. "במהלך הדוקטורט התמקדתי בתהליכי קדם משא ומתן. ניסיתי להבין מה מביא שני צדדים, המצויים בסכסוך הנמשך עשורים רבים, להסכים להתיישב לשולחן המשא ומתן עם מי שנחשב עד אז כאויב מר. חקרתי את תהליך אוסלו וגם את המשא ומתן שהתנהל בקפריסין בראשית שנות ה-2000 וכשל. בהמשך, המחקר שלי התמקד בתיאוריית המוכנות, שבחנה תהליכי שלום שדווקא כן הצליחו להביא את הצדדים ליישב את הסכסוך. למשל, התהליך שהתנהל בין ממשלת אינדונזיה לתנועה לשחרור אצ'ה והצליח, תוך שבעה חודשים בלבד, לסיים סכסוך מדמם בן שלושה עשורים".
היום, עומדת ד"ר שיף בראש התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים ומשא ומתן של בר-אילן. בשנים האחרונות היא מתמחה בתהליכי תיווך במו"מ בינלאומי, ובמיוחד במצבי משבר בסכסוכים העשויים להסלים לכדי מלחמה. "אחד המקרים המרתקים שאני חוקרת כעת הוא השפעת ההטיה של קטאר כמתווכת בין ישראל לחמאס. חשיבות חוסר ההטיה של מתווך בתווך בזירה הבינלאומית הוא נושא שנוי מאוד במחלוקת בתחום, וסוגיית קטאר משקפת את הצורך בחשיבה חדשה בנוגע לכך", היא אומרת. "אני אוהבת את העבודה שלי וחושבת שהתחום של יישוב סכסוכים בזירה הבינלאומית הוא תחום מרתק, דווקא בשל העובדה שהוא תחום שמתחדש באופן מתמיד בניסיון לתת מענה להתפתחויות בזירה הבינלאומית. המציאות או הממצאים שאני בוחנת לא מפסיקים להפתיע אותי".
"חזרתי הביתה ואמרתי לאשתי: אני יודע מה אני הולך לחקור"
פרופ' יניב אפרתי שאף מגיל צעיר להיות מורה. ובמשך כמה שנים הוא אף צעד במסלול הזה. " במשך תשע שנים לימדתי בתיכון, והייתי מחנך כיתה ויועץ חינוכי", נזכר פרופ' אפרתי, חוקר בפקולטה לחינוך ואב לשמונה ילדים. "כיוון שאהבתי מאוד את התקשורת עם התלמידים, הלכתי ללמוד תואר שני בייעוץ חינוכי באוניברסיטה. לא חשבתי בכלל על קריירה אקדמית. אבל אחרי שסיימתי תזה ותואר שני בהצטיינות, באופן די טבעי המשכתי לדוקטורט".
כמו אל הקריירה האקדמית, גם אל תחום ההתמחות שלו - התמכרויות, הגיע פרופ' אפרתי במקרה. " נחשפתי לעולמם המרתק של המכורים בפוסט דוקטורט. כדי להבין אותם טוב יותר קבעתי פגישה עם מספר מכורים, כסוג של קבוצת מיקוד, ונשאבתי לעולמם המורכב והכואב. חזרתי הביתה ואמרתי לאשתי: אני יודע מה אני הולך לחקור בשנים הקרובות", הוא נזכר. "בשלב הראשון התמקדתי במכורים ובתהליכי ההחלמה שלהם. אחרי עשור, כשחזרתי לאוניברסיטה כמרצה וחוקר, פתחתי מעבדה שמתמקדת בהתמכרויות של בני נוער. המחקר בנושא מאפשר לקדם תוכניות מניעה והתערבות, ומסייע להורים ואנשי חינוך להתמודד טוב יותר עם בני הנוער".
כשהוא לא במעבדה שלו, עוסק פרופ' אפרתי בהכשרת הדור הבא של אנשי החינוך בישראל. הוא עומד בראש התוכנית לחינוך כללי בפקולטה לחינוך, מרצה בתוכנית לתואר השני ומנחה לדוקטורט בתוכנית למנהיגות וניהול מערכות חינוך, במגמה לחינוך בלתי פורמלי: קהילה ונוער. "אני אוהב את התקשורת עם הסטודנטים, מקפיד להגיע בכל שנה לכל הימים הפתוחים ומעביר באופן קבוע הרצאה קצרה על נושא המחקר שלי, כסוג של טעימה קטנה. לשמחתי, הרבה מהמועמדים שמגיעים ליום הפתוח אני פוגש אחר כך בכיתות".