סטודנטים ערבים, חרדים וחילונים לומדים יחד על השואה וביקרו ב"יד ושם"
לרגל יום השואה הבינלאומי לקחו פרופ' זהבית גרוס והמאסטרנטית המוסלמית נעימה קעידן, סטודנטים ערבים ויהודים לסיור משותף ב"יד ושם".
רגל יום השואה הבינלאומי לקחו פרופ' זהבית גרוס והמאסטרנטית המוסלמית נעימה קעידן, סטודנטים ערבים ויהודים לסיור משותף ב"יד ושם". ההדרכה נעשתה בערבית ועברית על ידי גרוס וקעידן, החוקרות את הוראת השואה. החשיבות של הכרת השואה ומה שארע בה, מהווה הזדמנות ליצירת סולידריות ישראלית ולא רק יהודית.
פרופ' זהבית גרוס היא מומחית בינלאומית לחקר הוראת שואה וחינוך לשלום ומובילה מטעם האוניברסיטה קורס בנושא הידברות. בקורס לוקחים חלק סטודנטים ערבים (מוסלמים, נוצרים ודרוזים) ויהודים [דתיים (חרדים, ציוניים דתיים, חרד"לים), וחילוניים]. מטרת הסדנאות לפתח כשירות בין תרבותית ולהפגיש באופן בלתי אמצעי סטודנטים המגיעים מכלל החברה הישראלית במטרה להכיר את ה"אחר" ולייצר סולידריות ישראלית . הסדנאות עוסקות באופן מעשי במיגור סטריאוטיפים ודעות קדומות וחינוך לסובלנות והכרת וקבלת ה"אחר".
נעימה קעידאן , היא מוסלמית שעושה את עבודת המאסטר על הוראת שואה במגזר הערבי ותמשיך לדוקטורט בנושא הזה בשנה הבאה. את הביקור ב"יד ושם" בחרה נעימה להתחיל בעצים שניטעו לזכרם של חסידי אומות העולם.
היא דיברה בערבית ועברית והזכירה את המוסלמים שהצילו יהודים באלבניה והסבירה שהמניע שלהם להצלה היה לא רק הומאני אלא גם דתי והגיע מהאופן שבו הם פירשו את הקוראן והבינו שמעשה ההצלה הוא חובתם הדתית כאנשים מוסלמים. לאחר מכן נכנסו למוזאון הילדים והתרגשנו מהנרות ומהמיצג המרגש להנצחת מליון וחצי ילדים שנרצחו באכזריות על ידי הנאצים ועוזריהם וכשיצאנו אמרה סטודנטית חרדית שהנרות הללו מזכירים לה את נרות השבת ואת התפילה וברכת הבנים שנגיד בזמן הדלקת הנרות".
קעידן מסבירה מדוע בחרה להתמקד בהוראת השואה: קראתי סיפורים מיוחדים על איך אנשים בשואה הצילו אחרים שאינם בני הדת שלהם או אפילו לא מכירים אותם. החביאו אותם בתוך בתיהם וערבבו אותם עם בני משפחותיהם. שאלתי את עצמי: למה? מאיפה נובעת העוצמה הזו? היכולת להיות בטוח כי אתה עושה את הדבר הנכון כאשר רוב הסובבים אותך מתנהגים כמו חלק מעדר ולא משתמשים בהיגיון שלהם ובערכיות ההומנית שבתוכם. ביניהם היו גם אלבנים שהיו מוסלמים הדוקים, מה שהזכיר לי את הפסוק בקוראן : "מי שהחיה אותה (נפש בנאדם) כמו מי שהחיה את כל האנשים" (אמרתי להם בערבית: "ומן אחיא הא פקאנמא אחיא אנאס ג'מיעא" (סורת אלמאידה 32). אלוהים האדיר לא התייחס בדבריו רק לבני דתו, גזעו או מינו של האדם שיש להחיות (להציל) אלא דיבר על כל בני האנוש".
יום השואה הבינלאומי שמצויין החודש קיבל מקום של כבוד בקורס באמצעות סיור לימודי ביד ושם. למידת ההיסטוריה של השואה וההשפעה שלה נלמדו תוך כדי שימוש בטכניקות בלתי פורמליות כמו דרמה יוצרת, מיינדפולנס, משחק תפקידים וסימולציות. במסגרת הסדנאות פרופ' גרוס מיישמת בין היתר את התוכנית של הליגה נגד השמצה "לחיות בעולם של שונות" וכן פיתחה סידרה של סדנאות וטכניקות חדשניות המותאמות לצרכי סטודנטים הלומדים בהשכלה הגבוהה והמבוססות על תיאוריות חינוכיות של ג'ון דיואי, מריה מונטסורי, לורנס קולברג, רוברט סלמן ופאולו פרירה. הסדנאות מתמודדות עם מגוון הקונפליקטים הקיימים בחברה הישראלית ומתמקדות, באמצעות סדרת תרגילים יצירתית שמטרתם יצירת כשירות רב תרבותית, עם האתגר כיצד ניתן לחיות בעולם רב תרבותי קונפליקטואלי עם נרטיבים מקבילים שלא יפגשו לעולם ולהכיל אותם ולנהל עמם דיאלוג מתמיד. זהו מסע אינטלקטואלי מפרך המשלב היבטים קוגניטיביים ורגשיים שבמסגרתו הסטודנטים מתבקשים לצאת מ"אזור הנוחות" ולהפליג לעבר מחוזות קונספטואליים חדשים. מטרת הפעילות לפתח אומץ ויושר אינטלקטואלי ובעיקר אמפתיה, כבוד ל"אחר" ואהבת אדם.
פרופ' זהבית גרוס: "למידת ההיסטוריה של השואה מהווה חלון הזדמנויות יוצא דופן לדון בשאלות של זכויות אדם ואמפתיה לסבל של ה"אחר". יום השואה הבינלאומי פירושו שמדינות שונות בעולם מכירות בסבל היחודי של העם היהודי ושואת העם היהודי ומבינות שיש להסיק ממנו מסקנות חינוכיות הומאניות. אנחנו לא מתעלמים משואות אחרות וקטסטרופות אנושיות אחרות שהתרחשו בעולם אבל ביום הזה אנחנו מקדישים להתבונן באירוע הספציפי הזה ולכבד את זכרם של הניספים ובעיקר לחשוב איזה בני אדם נרצה להיות".,
"אני חושבת" אומרת פרופ' גרוס שיש לחייב ביקור מסודר באתרי הנצחה לזכר השואה במסגרת הלימודים בהשכלה הגבוהה כי יש אצל הסטודנטים בשלב הזה בשלות אינטלקטואלית רחבה יותר מזו שיש להם בתקופת התיכון. אני חושבת שיש לשקול לעשות את המסעות לפולין בשלב ההשכלה הגבוהה בגלל הבשלות הפסיכולוגית והאינטלקטואלית של הסטודנטים המאפשרת להם שיח אינטלקטואלי מורכב . יש להשכלה הגבוהה שלוש משימות עיקריות המשימה הראשונה מחקר השניה הוראה והשלישית תרומה לקהילה. במסגרת המשימה השלישית יש לחשוב על דרכים יצירתיות איך להפוך את נושא השואה לנושא בעל פוטנציאל אזרחי-חברתי מלכד לשם יצירתה של סולידריות ישראלית וחברה הוגנת, צודקת ואמפתית יותר.