"להפוך את חוק האקלים לחוק יסוד"

רק לאחרונה באסון הזפת, ראינו עד כמה נזק אקולוגי פוגע בכולנו. בישראל, אנחנו כבר מרגישים את השלכות משבר האקלים במזג האויר, בהצפות ובשטפונות.

בוועידה השלישית למשפט וסביבה שנערכה בשיתוף של אדם טבע ודין, המשרד להגנת הסביבה, אוניברסיטת בר-אילן ומשרד עו״ד גולדפרב זליגמן עסקו בקידום חוק אקלים וכיצד תראה ישראל בעוד 30 שנה, כי משבר הקורונה ואסון הזפת עלולים להיות רק הקדימון.

בוועידה לקחו חלק השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל, נשיא אוניברסיטת בר-אילן פרופ' אריה צבן, שגריר ישראל לארצות הברית ולאו"ם גלעד ארדן, ח"כ מיקי חימוביץ', המפקח על הבנקים, שגריר בריטניה בישראל, בכירי אדם טבע ודין ובכירי משק נוספים. כולם יחד מייצרים שיח בונה לקראת אחריות אקלימית בישראל.

פרופ' אריה צבן, נשיא אוניברסיטת בר-אילן וחוקר אנרגיה בהכשרתו פתח את הוועידה: "כאיש אנרגיה אני שמח להיות ביום החשוב הזה ואני מודה לכל השותפים שלנו שיחד איתנו פועלים להגן על הסביבה ולהשפיע לטובה על העתיד שלנו כאן. אנו רואים בזה נושא אסטרטגי ונותנים דגש מיוחד לנושא הסביבה בצד המחקרי וגם בצד התפעולי של הקמפוס.  אנחנו משמשים כמעבדה אורבנית למגוון פתרונות סביבתיים כדי ללמוד, לפתח ולשפר את מצבנו האקלימי".

פרופ' אורן פרז, דיקן הפקולטה למשפטים וחוקר סביבה באוניברסיטת בר-אילן, הנחה מושב שעסק ברגולציית אקלים. פרופ' פרז קרא להפוך את חוק האקלים לחוק יסוד: "זו הדרך היחידה להבטיח מחוייבות ממשלתית דורות קדימה. מדובר בתקדים של ממש במשפט הישראלי. אחת הבעיות המרכזיות של חקיקת אקלים נוגעת לצורך לכבול את הממשלה והכנסת ליעדים ארוכי טווח עד 2050 ומעבר לכך. הכבילה הזו הכרחית כדי שהממשלות והכנסות הבאות לא ימנעו את השגת היעדים ארוכי הטווח לטובת שיפור הרווחה המיידית של האזרחים באותה עת.

כל ממשלה עתידית תצטרך לעמוד בפני פיתוי קשה: להפר את הכבילה רק לתקופה מוגבלת באופן שיעמיס חלק מהנטל על הממשלה הבאה או לעמוד ביעדים שנקבעו על ידי הממשלה הקודמת. מחקרים פסיכולוגים רבים מראים שבני אדם סובלים  מ – present-bias – הטיית ההווה: יש לנו נטייה להעדיף הנאות מיידיות על פני הנאות שיתממשו בעתיד   - אנחנו מעדיפים לראות סדרה בנטפליקס מלצאת לרוץ ולאכול פיצה מאשר סלט חסה וברוקולי.  הטיית ההווה משפיעה לרעה גם על שיקול הדעת הפוליטי: פוליטיקאים חוששים שתמיכה בחקיקת אקלים שמטילה מגבלות כלכליות על הדור הנוכחי לטובת הדורות הבאים תעלה להם באבדן תמיכה, בפרט של בעלי הון שעלולים להפסיד ממגבלות אקלימיות. ההתנגדות של משרד האנרגיה להצעת משרד הגנת הסביבה ליעדי הפחתה קונקרטיים משקפת את התלות הפוליטית בבעלי הון.

הדרך היחידה המוכרת במשפט הישראלי לכבול את ידי ממשלות וכנסות עתידיות היא באמצעות שריון בחוק יסוד, שניתן לשנותו רק ברוב מיוחס (למשל דרישה של רוב של 61 חברי כנסת). אלא שעיגון חוקתי של נושאים סביבתיים יהווה תקדים של ממש במשפט הישראלי. נוכח המרכזיות של נושא האקלים לעתיד החברה בישראל והחברה האנושית בכלל נושא האקלים ראוי באופן עקרוני לשריון חוקתי, וזאת למרות שהוא אינו נוגע ליסודות המשטר המשפטי בישראל. שריון כזה יבטא גם את החשיבות של הנושא הסביבתי לקיומה של ישראל -  כפי שדליפת הנפט שזיהמה את חופי ישראל לפני מספר ימים הזכירה לנו – ישראל חשופה במיוחד לסיכונים סביבתיים.  בחינה השוואתית מלמדת שהנושא הסביבתי קיבל הכרה חוקתית במדינות רבות – מחקר שנערך בשנת 2017 על ידי Suzuki Foundation מצא שמתוך 193 חוקות, 149 כוללות הוראות בנוגע לזכויות וחובות סביבתיות".