מי אחראי לספק אנרגיה לרצועת עזה?

אספקת אנרגיה לרצועת עזה היא אחת הסוגיות המורכבות במהלך מלחמת חרבות ברזל. האתגר המרכזי הוא ההבחנה בין צרכי האנרגיה של האוכלוסייה האזרחית בעזה לבין אלו של חמאס. בעוד שארגונים בינלאומיים טוענים למחסור חמור בדלק היוצר משבר הומניטרי - צה"ל מצביע על מאגרים גדולים של דלק הנמצאים בידי ארגון הטרור. "בעוד שלעזה אין דלק - לחמאס יש המון דלק, וכאן עולה השאלה האם לחמאס יש אחריות להעביר את הדלק שלו לאוכלוסייה, ואם לא - האם האחריות נמצאת בידי ישראל", אומר ד"ר עילי רטיג, מהמחלקה למדעי המדינה של בר-אילן.

בימי שגרה, מסביר ד"ר רטיג, מקבלת עזה את החשמל שלה ממספר מקורות. כמחצית מסופק על ידי ישראל, כשליש מיוצר בתחנת הכוח המקומית, המופעלת על סולר, והיתרה מגיעה מיוזמות פרטיות כמו גנרטורים ופאנלים סולריים. עזה תלויה בסולר גם לצרכים חיוניים כמו התפלת מים, הפעלת בתי חולים ותחבורה. "חמאס, שבידיו כאמור מאגרי דלק גדולים, אינו רואה עצמו כריבון ברצועה ואינו חש אחריות כלפי האוכלוסייה בעזה. מבחינתו הוא כוח שחרור, שנמצא ברצועה באופן זמני, ולא מתפקידו לדאוג לאוכלוסיית עזה", מחדד ד"ר רטיג.

האם מניעת אספקת אנרגיה היא כלי לגיטימי במלחמה? הדין הבינלאומי מאפשר זאת, בתנאים מסוימים. למשל, אם הצד התוקף מודיע כי הוא מפסיק את אספקת החשמל, המים והסולר באופן זמני בצורה טקטית, לצורך הלחימה, ויחזיר את האספקה מיד בסיום הזמן הקצוב שהוא נמצא שם.

בתחילת המלחמה הפסיקה ישראל את אספקת החשמל לרצועת עזה, והגבילה מאוד את כניסת הדלק לרצועה. זאת, מתוך חשש שהדלק ישמש את חמאס למטרות צבאיות, כולל הפעלת מערכות אוורור במנהרות התת-קרקעיות וייצור אמצעי לחימה. אולם בעקבות לחץ בינלאומי, בעיקר מצד ארצות הברית, הבינה ישראל שהיתרון הטקטי מלנסות לייבש את החמאס מתגמד לעומת הלחץ הבינלאומי הגדול. "החל מנובמבר מאפשרת ישראל כניסה של שתי משאיות סולר ביום לעזה, הנושאות כ-60,000 ליטר. זאת אמנם כמות מוגבלת, אך מספיקה להפעלת מתקני התפלת מים חיוניים", אומר ד"ר רטיג.

מהו העתיד האנרגטי של רצועת עזה? כרגע, ניתן לראות שלושה תרחישים אפשריים. הראשון: עזה כאזור עצמאי תחת ניהול כוח בינלאומי, עם תשתיות אנרגיה עצמאיות. השני: עזה ממשיכה להיות תלויה באספקת אנרגיה מישראל. השלישי הוא חיבור בין עזה לרשות הפלסטינית, עם יצירת תשתית אנרגיה משותפת כחלק ממהלך מדיני רחב יותר. "בכל תרחיש אפשרי, ישראל תרצה לקחת חלק בהחלטה ולוודא שיש לה שליטה על בניית התשתיות ברצועה ועל מי ינהל אותן בסופו של דבר", מבהיר ד"ר רטיג. "סוגיית אספקת האנרגיה לעזה מדגימה את המורכבות הרבה של המצב, ומשקפת אתגרים הומניטריים, צבאיים ומדיניים כאחד. ההחלטות שיתקבלו בנושא זה עשויות להשפיע באופן משמעותי על עתיד האזור כולו".

לתוכניות הלימוד במחלקה למדעי המדינה

האזינו לפרקים נוספים בפודקאסט בר-דעת בספוטפיי, ובערוץ היוטיוב.
רוצים שנעדכן אתכם בכל פעם שמתפרסם פודקאסט חדש? הצטרפו לערוץ בר-דעת בווטסאפ