מארי דה פראנס

מארי דה פראנס, בת אצולה שחייתה בחצר המלכה בלונדון בימי הביניים, הייתה כנראה ראשונת המשוררות הצרפתיות. היא חשפה את הסודות, הבגידות הפרשות הרומנטיות של בני האצולה בתקופתה. הסיפורים, שנכתבו בחריזה וכנראה הוגשו לקהל על ידי מוזיקאים, תורגמו לעברית מהשפה האנגלו-נורמנית העתיקה על ידי ד"ר דניאלה גורביץ', והם רואים אור בספר חדש. 

הספר "סיפורי מארי דה פראנס" גדוש בעלילות על אהבות אסורות, בנות אצולה ואבירים נועזים, פיות וגבולות מטושטשים בין אדם לחיה, אבל הוא יותר מספר קריאה לחובבי פנטזיה. עומדת מאחוריו עבודת מחקר שממקמת את המחברת ואת התוכן בהקשר התקופתי. בעזרת מחקרה של ד"ר גורביץ', ראש התוכנית הרב־תחומית במדעי הרוח באוניברסיטת בר־אילן, אפשר להבין איך בחברה כה שמרנית לכאורה הרומנטיקה התקיימה בעיקר מחוץ לנישואין וכיצד אישה כמו מארי דה פראנס הרשתה לעצמה לחבר יצירות נועזות עמוסות בתשוקה ובאי ציות לחוקים.

מראיון לישראל היום עולה שדה פראנס הייתה מעין פרוטו-פמיניסטית שידעה לציית, לפחות כלפי חוץ, לכללי ההתנהגות מצד אחד, ולבטא את מקורות הכוח הלא רשמיים של נשות האצולה מצד שני. הנשים הללו היו כלואות בקשרי נישואים שנוצרו למטרות פוליטיות והתנחמו בפרשיות אהבה עם אבירים שהיו מוכנים להקריב את תהילתם כגיבורי חיל – מדובר בתקופת מסעות הצלב – לטובת הרומנטיקה.  

אחת הדמויות האהובות על ד"ר גורביץ' היא זאת של מורגן לה פיי, שתוארה כפיה-מכשפה נקמנית, אך דווקא מתוך התיאור המיזוגני נחשף כוחן של הנשים. מהגבירות של ימי הביניים היה מצופה שיהיו כנועות וצייתניות ושקטות בעוד שהבמה הפוליטית הייתה בידיהם של הגברים. סיפורי האהבה, הבגידות וההרפתקאות היו המקום שבו הנשים ביטאו את החופש והתשוקות שלהן.

צילום: ויקיפדיה

לראיון בישראל היום