בזיכרון ראייתי הגודל כן קובע

מחקר בתחום הזיכרון הראייתי שבוצע במעבדה של ד"ר שרון גילאי-דותן מבית הספר לאופטומטריה ומדעי הראייה והמרכז הרבתחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר-אילן מראה שתמונות גדולות נחרטות בזיכרון טוב יותר בהשוואה לתמונות קטנות.

בחיי היומיום אנו נתקלים ללא הרף בתמונות - מתמונה שעל הקיר, בעיתון או בספר ועד תמונות במסכי מכשירים אלקטרוניים - חלקן נצרבות בזיכרוננו וחלקן לא. עדיין לא ידועים הגורמים המשפיעים על כך שתמונה מסוימת תיחרט בזיכרון בעוד שאחרת לא. מאחר שאנו מבינים בדרך כלל מה יש בתמונה בין אם היא גדולה ובין אם היא קטנה, ההנחה בעולם המחקר הייתה עד כה שגודלן של תמונות אינו גורם המשפיע על זכירתן. במחקרי זיכרון ראייתי מבקשים בדרך כלל מהנבדקות והנבדקים לבצע מטלה כלשהי שקשורה בתמונות המוצגות להם (לזכור אותן או להחליט משהו לגביהן). אולם מטלות אלה, שניתנות בזמן ניסויים, מכוונות ומווסתות את העיבוד הראייתי ויתכן והן שונות מאוד מההתנהגות הראייתית היום-יומית שלנו, וכך אינן מאפיינות את הזיכרון הראייתי בשגרה. ד"ר גילאי-דותן מסבירה שבניסויים מקובלים במחקרי זיכרון, הנבדקים מעבדים את התמונה לפי המשימה שניתנת להם. לדוגמה, התבוננות שגרתית בתמונה תהיה שונה מהתבוננות כחלק ממשימה שבה על הנבדקים להעריך מהו מעמדה הסוציואקונומי של הדמות בתמונה או מהו גילה. מחקרים מלמדים שהעיבוד הראייתי, כולל תנועות העיניים, יהיה שונה מאוד בין מטלה אחת לאחרת.

במחקר החדש של ד"ר שרון גילאי-דותן, הנחת המוצא הייתה שבחיי היום-יום, מאחר שתמונות גדולות יותר משתמשות ביותר משאבי עיבוד של מערכת הראייה, הן תיזכרנה טוב יותר. המשאבים הם האזורים ברשתית העין המעבדים את התמונה, וכן אזורי הראייה במוח, שחלקם מייצגים את התמונה על הרשתית. באזורים במוח שמייצגים את הרשתית משאבים רבים יותר יופנו לעיבוד תמונות גדולות מאשר לעיבוד תמונות קטנות כי מה שקובע שם הוא שטח התמונה המוטל על הרשתית. ד"ר גילאי-דותן מציינת, שמעבר לכך שתמונות גדולות יותר מפעילות יותר משאבים של מערכת הראייה, יש גורמים נוספים העשויים לתרום לזכירת תמונות גדולות, כמו תנועות מרובות יחסית של העיניים, ויותר קשב ועניין שתמונות גדולות מעוררות.

שיימא מאסרווה ואולגה קרייצמן, דוקטורנטיות במעבדה של ד"ר גילאי-דותן, בדקו מה קורה לזיכרון הראייתי כאשר הנבדקות והנבדקים מתבקשים רק להסתכל על תמונות ואינם יודעים דבר על מטלת הזיכרון שתגיע לאחר מכן. כל נבדקת ונבדק ראו תמונות (טבעיות, שצולמו בחיי היומיום) שונות בגדלים שונים כאשר כל תמונה הופיעה פעם אחת בלבד בניסוי. בחלק מהניסויים התמונות גם היו מבוקרות מבחינת רמת הזכירות שלהן.

182 נבדקות ונבדקים השתתפו בשבעה ניסויים שונים, בהם נמצא פעם אחר פעם שתמונות גדולות יותר נזכרו יותר טוב (פי 1.5 יותר מאשר תמונות קטנות). התופעה הזו לא הייתה תלויה בגירויים ספציפיים, בסדר ההופעה שלהם, ברזולוציה שלהם או בכמות המידע שהייתה בהם. בשביל להבין אם הגודל קובע ולא כמות הפרטים, בניסוי האחרון החוקרות אף בדקו אם תמונות גדולות מטושטשות נחרטות בזיכרון טוב יותר מתמונות קטנות ברורות, כאשר בתמונות הגדולות לא היו יותר פרטים או יותר מידע מהתמונות הקטנות. להפתעתן הן מצאו שגם במקרה הזה, הנבדקים זכרו טוב יותר את התמונות הגדולות המטושטשות מאשר את התמונות הקטנות הברורות. בנוסף, כיון שקבוצות שונות ראו את אותן תמונות - קבוצה אחת בגדול והשנייה בקטן, הן מצאו שאותה תמונה נזכרת יותר טוב כאשר היא מוצגת במידה גדולה יותר.

המחקר מראה בפעם הראשונה שבראייה טבעית, זיכרון ראייתי של תמונות מושפע מגודל התמונה על הרשתית. לממצאים אלו עשויות להיות השלכות רבות, כולל על השימוש במסכים אלקטרונים מסוגים שונים ועל איכות עיבוד המידע שאנו מפיקים כאשר אנו מסתמכים על מסכים גדולים לעומת מסכים קטנים. 

האם זה אומר שאם למשל אנו רוצים ללמוד איך לבשל משהו, לתקן משהו או לקרוא טקסט למבחן, עדיף שנעשה זאת מול מסך גדול ולא מול הטלפון? לדברי ד"ר גילאי-דותן, לגבי סרטונים בהחלט יכול להיות שיש לגודל המסך השפעה, ועיבוד המידע ישתנה בין צפייה במסך קטן ובין צפייה במסך גדול. נושא הטקסט טרם נחקר ולא ידוע עדיין אם ניתן להכליל עליו את הממצאים. חשוב לציין שהמחקר בדק בינתיים רק תמונות סטטיות וייתכן שבתמונות דינמיות כמו סרטונים המצב שונה, אם כי על פי הנחת המחקר, גם בסרטונים משאבים רבים יותר של מערכת הראייה יופנו לעיבוד סרטונים גדולים מאשר קטנים וכך סביר להניח שסרטונים גדולים ייזכרו טוב יותר מאשר קטנים.

תוצאות המחקר מעוררות סקרנות לגבי "דור המסכים", אך עדיין מוקדם להסיק מסקנות. המחקר נעשה על מבוגרים צעירים בגילאי 40-18, גילאים בהם מערכת הראייה סיימה להתפתח ועדיין לא החלה להזדקן. יתכן שגילאים שונים יהיו מושפעים מגודל הגירויים בצורה אחרת, מאחר שהן הגיל והן הניסיון עם מסכים שונים למדי בין צעירים ובין מבוגרים.

האם יהיה ניתן לתרגם את הממצאים ליישומים במערכת ההשכלה? "יתכן שתהיה למחקר הזה או למחקרי המשך השלכה על מערכת ההשכלה," אומרת ד"ר גילאי-דותן. "אני חושבת שנכון לעשות עוד מחקרי המשך לפני שעושים שינויי מדיניות, אבל בהחלט יתכן שתהיה לזה השפעה. למשל היום יש בהרבה תיכונים ספרי לימוד שמקבלים בפורמט אלקטרוני, והתלמידות והתלמידים לומדים לעיתים גם מהטלפון החכם שלהם. זהו מסך קטן ביותר ויתכן שלמרות שהמסך מאוד זמין ונגיש, בפועל איכות הלמידה פחות טובה מאשר אם היו לומדים מול מסך גדול יותר".

לגבי ערכו הטיפולי של המחקר, אומרת גילאי-דותן, שגם במקרה הזה יש לחשוב על מחקרי המשך שיבהירו אם הכיוון הטיפולי אפשרי. "בהחלט יש אפשרות שיש השלכות להנגשת המידע לגיל מבוגר כאשר איכות הראייה מתחילה לרדת," היא מסבירה. "ייתכן שגם בשיטות טיפול שונות תינתן חשיבות לגודל הגירויים. כאמור, כדי לבסס את הכיוונים הללו יש לעשות מחקרי המשך ישירים לבדוק את ההשפעה של גודל הגירויים על טיפול מסוים".

כדי לחזק את המסקנות מהמחקר הנוכחי, נגזרים ממנו הרבה מאוד מחקרי המשך, מסבירה ד"ר גילאי-דותן. "לא רק בתחום הראייה, אלא גם בחושים אחרים נשאלת השאלה אם עוצמת גירוי חזקה יותר (בטווח הנורמטיבי שלו אנו רגילים) תעובד בצורה יותר טובה ותיחרט יותר טוב בזיכרון (למשל שמיעה). גם בתחום הראייה יש הרבה מחקרי המשך שיש לעשות כדי להבין כמה רחבה התופעה והאם היא משפיעה על כל העיבודים הראייתיים בכל המצבים, או רק בחלק מהמקרים".

מאת: שחר שלוח